בטיפול פסיכודינמי במבוגרים מסייע הפסיכולוג או הפסיכולוגית למטופלת או למטופל לבטא רגשות במילים בצורה המאפשרת לו או לה להתחבר לרבדים רגשיים בלתי-מודעים בנפשם ,לחשוב על הדברים אשר נמנעו מלחשוב עליהם, ולנסות ביחד עם הפסיכולוג או הפסיכולוגית להבין כיצד הם משפיעים על חייהם. תפיסת העולם הפסיכולוגית שעומדת מאחורי שיטת טיפול זו הינה שדפוסי התנהגות בלתי-סתגלנים וקשיים ביחסים בינאישיים קשורים לרגשות בלתי-מבוטאים, שהמטופלת או המטופל אינם מודעים אליהם, אך מבטאים אותם בהתנהגות ובמערכות היחסים בחייהם, ומופעלים על-ידיהם.

המשחק כשפת הילד

בטיפול בילדים ובילדות משתמש הפסיכולוג בשיטת טיפול הנעזרת באמצעים בלתי-מודעים ובמשחק. המשחק הוא שפת הילד. זהו המרחב בו הילד מבטא את עצמו ובו הוא מרגיש בטוח וחופשי יותר. המשחק הדמיוני הוא עבור הילד המרחב היחיד אשר נתון לשליטתו ובו הוא הקובע את החוקים ומשתמש בצעצועים כדי לבטא את עולמו. בגיל הרך המשחק החופשי מהווה מעין מגרש משחקים בו הילד מתאמן לקראת מגרש החיים האמיתי. במסגרת המשחק מבטאים ילדים וילדות את רחשי ליבם, את כאביהם ואת משאלותיהם, ומנסי0 למצוא דרכים להתמודד עם קשיים.

בטיפול הפסיכולוגי בילד בגיל הרך נעשה שימוש במשחק החופשי כדי להבין את הילד. המטפל המיומן יכול להבין מתוך משחקו של הילד את משאלותיו ואת כאביו. הפסיכולוג מפרש ונותן משמעות למשחק של הילד על בסיס המידע שנאסף מההורים ומהילד עצמו על ההיסטוריה ההתפתחותית שלו ושל משפחתו ועל קשייו בהווה.

ילדים רבים נוהגים לשמור סודות ומתקשים לספר למבוגרים מה מעיק עליהם. השימוש במשחק מאפשר לילד או לילדה לשמור מעין מרחק ביטחון, לייחס את משאלותיו וקשייו לדמויות במשחק, וכך לספר לפסיכולוג או לפסיכולוגית באופן עקיף מה מעיק עליו בלי לייחס זאת ישירות לעצמו. כך במסגרת הטיפול במשחק מסייע הפסיכולוג לילד לבטא רגשות מודחקים ולהעלות תכנים בלתי-מודעים תוך שהילד נותן להם ביטוי בשפתו. המטפל והילד יכולים לשוחח על קשיים שונים שהילד מתלבט בהם בלי לייחס אותם לילד עצמו, אלא לחיות או לבובות בהן משתמש הילד במשחקו.

הפסיכולוג המיומן עושה שימוש בטיפול במשחק לא רק כדי לאסוף מידע על מה שמעיק על הילד, אלא גם כדי לנסות לסייע לו. המטפל יכול לתת פרשנויות שתתייחסנה לדמויות במשחק וכך לא תיתפסנה ע"י הילד כביקורת ישירה עליו, אלא תהיה לו אפשרות לבחון אותן בלי להרגיש צורך להתגונן. ילדים בגיל הרך מתקשים מאד לקבל

ביקורת ,ואולם כשהביקורת מתייחסת לדמויות במשחק קל להם יותר להקשיב לה ולהפנים אותה.

המטפל המיומן יכול להשתמש במשחק החופשי גם ככלי לעודד את דמיונו של ילד חרד ומפוחד, שהתנהגותו עצורה ונמנעת, ולאפשר לו להתמודד במשחק עם המצבים איתם הוא מתקשה להתמודד בחברת הילדים. בכך הוא מסייע לילד לפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר. המטפל יכול להשתמש במשחק ככלי לעודד ילדים בעלי קשיי התנהגות לגלות רגישות ואמפתיה כלפי אחרים ולהתחשב בצורכיהם. המשחק יכול לשמש כמרחב המאפשר לילד ולמטפל לדון בקשיים הרגשיים של הילד, באכזבותיו, בתסכוליו בכעסיו ובכאביו. המטפל יכול גם להציע לילד דפוסים חדשים לתיפקוד במסגרת הבטוחה והבלתי-מאיימת של המשחק ,שבה הילד מרגיש שהוא השולט.

ילדים וילדות בגיל בי"ס מעדיפים לעיתים משחקים תחרותיים על פני משחק דמיוני. במסגרת המשחק התחרותי עם המטפל או המטפלת עולים הקשיים שהילד או הילדה סובלים מהם בביה"ס ובחברת הילדים: חרדת כשלון, דימוי עצמי נמוך, תחושת דחיה ואחרים ,וכך ניתנת למטפל האפשרות לגעת בהם ולהתייחס אליהם ברגישות.

החוויה של מפגש עם אדם מבוגר אשר במשך חמישים דקות מכוון אך ורק לילד ולצרכיו, קשוב רק אליו ,ללא ציפיות ודרישות מעבר לקבלת חוקי המסגרת, הינה חוויה יחודית ביותר עבור הילד. על רקע זה ילדים רבים אוהבים לבוא לטיפול במשחק ונהנים מהפגישות עם הפסיכולוג. האפשרות לבטא באופן חופשי את רגשותיהם דרך המשחק נותנת לילדים חוויה של הקלה ופורקן ועל רקע זה ילדים יוצאים לעיתים קרובות מפגישות של טיפול במשחק בהרגשה טובה התורמת למוטיבציה שלהם להמשך התהליך.

בשל הסטיגמה החברתית שקיימת לעיתים לגבי טיפול פסיכולוגי, ילדים מסוימים חוששים לעיתים לבוא לטיפול. כשילדים אלו מגיעים לטיפול, הם מבטאים בדרך-כלל הפתעה מכך שפגישות הטיפול במשחק שונות לחלוטין ממה שציפו, ושמחים לגלות שהם אפילו יכולות להיות "כיפיות".

בשלבים מאוחרים יותר בטיפול, כשילדים משתמשים בחדר כדי לבטא את כעסם ואת זעמם על קשיים בעולמם, הפגישות מקבלות גוון של פגישות "עבודה", בהן הילד נאבק באומץ עם השדים והמפלצות שהוא נושא בתוכו. מבחינה זו הטיפול הפסיכולוגי מהווה עבור הילד מסע התמודדות עם תכנים פנימיים קשים ומעיקים. ילד שמשלים את התהליך – יוצא ממנו מחוזק יותר להתמודדות עם סביבתו.

חשוב שפגישות הטיפול במשחק תהיינה מלוות בפגישות הדרכת הורים אשר מאפשרות להורים ליצור ערוץ תקשורת משלהם עם הפסיכולוגית או הפסיכולוג המטפל בילד שלהם, להעביר לפסיכולוג מידע שנראה להם חשוב, לקבל ממנו מידע על התקדמות הילד בטיפול, כמו גם ייעוץ והמלצות כיצד לגייס את המשאבים שלהם עצמם על מנת לסייע לילד שלהם לצלוח את הטיפול.