הרצאה במסגרת יום עיון למתנדבים
מהו משבר?
הגדרה "פיזיקלית" מתארת משבר כהפרת האיזון (הומיאוסטזיס) של האדם. במילים אחרות מדובר על מצבים בהם יכולות
ההתמודדות מוצפות על ידי גירוי חזק מהן. משבר מתפתח בעקבות אובדן, אובדן מאיים או אתגר. המשבר מתפתח לא
בגלל הארוע הקשה, אלא בגלל משמעותו של הארוע לאותו אדם. חלק נוסף מהגדרת המשבר הוא התפיסה האישית של חוסר
פתרון, חוסר מוצא. תיאורטיקנים מדברים על היבט נוסף של המשבר היותו נקודת מפנה, כלומר הזדמנות לצמיחה. בסינית
המילה משבר מורכבת משני סימנים: הראשון, ווי משמעותו סכנה קריטית. השני ג'י משמעותו הזדמנות לשינוי.
בהיעדר טיפול מתרחשים 4 שלבים בעת משבר:
עליה במתח ובחרדה. במידה סבירה של מתח יש גיוס
מנגנוני פתרון בעיות. אם בשלב זה נעשה ניסיון מוצלח של
הגדרת המצב, וניסוחו בצורה לא משברית, ניתן למנוע
התפתחות משבר.
1.
עליה נוספת במתח וחרדה, גיוס מנגנוני "חרום" ,
מציאת פתרונות שהם זמניים, עד שיימצאו פתרונות טובים
יותר.
2.
מנגנוני החרום נכשלים. הם אינם מספקים את ההקלה
המצופה. האדם עובר לפתרונות דרסטיים. עבור חלק זוהי
פניה לעזרה. עבור אחרים הפתרונות יעילים פחות: סמים,
אלכוהול, נטישה, אלימות או התאבדות.
3.
מצב שיווי משקל חדש, שיכול להיות תקין אך עלול
להיות הרסני. חלק יוצאים מהמשבר מחוזקים, ואחרים נחלשים.
4.
מי חשוף למשבר?
בעיקרון זהו אדם שיש לו קושי בהפעלת קשרים אישיים,
משפחתיים או חברתיים לצורך תמיכה. ייתכן שהוא מרגיש
זרות לאנשים קרובים, או מתקשה ביצירת קשרים קרובים.
לעתים זהו אדם שבהיסטוריה שלו מספר אירועים משבריים
קודמים, אשר לא נפתרו באופן מוצלח. הערכה עצמית נמוכה
היא גורם סיכון להתפתחות משבר. גם הפרעה פסיכיאטרית,
אימפולסיביות ונטייה לאלימות, הכנסה נמוכה, היעדר
תעסוקה או עבודה שאינה מספקת. שתייה כבדה של אלכוהול או
שימוש בסמים גם הם גורם סיכון להתפתחות משבר. מהגרים הם
אוכלוסיה בסיכון גבוה במיוחד להתפתחות מצב משברי.
מה המצבים העלולים לגרום למשבר?
תאונה, מעורבות משפטית, לידה, הגירה, שינוי מקום מגורים,
אובדן עבודה, אפילו קידום בעבודה, מוות של אדם אהוב הם
כמה מהסיבות הנפוצות להתפתחות משבר. הריון בלתי רצוי,
שינוי מעמד בבית ספר, מחלה גופנית, פרישה לגמלאות,
אסונות סביבתיים, ועוד גורמים רבים אחרים. הסיכון למשבר
עולה כאשר האדם נחשף למספר גורמים מעוררי דחק (סטרס) בו
זמנית.
כיצד נזהה מצב משבר?
יעילותינו כמסייעים תלויה ביכולתינו לזהות מצבי משבר. הביטויים למשבר שונים מאוד מאדם לאדם. יש מי שיזעק בקול
גדול והמשבר אצלו יהיה גלוי מאוד לעין. אחרים עלולים להסתגר, להתכנס בתוך דיכאון. הפרעות בשינה או בהרגלי
האכילה שכיחות מאוד בעת משבר. חשוב להשיג מידע מקרובים על ההתנהגות הטרום משברית. שינוי חד בהתנהגות הוא סמן
טוב במיוחד לקיומו של משבר. הפרופיל הרגשי של אדם במצוקה יכול לכלול את כל אחד מהבאים: מבוכה רבה (מעולם
לא הייתי במצב כזה) תחושת סכנה, בלבול (איני מצליח לחשוב בבהירות) תחושת מבוי סתום, נואשות (אני מוכרח
לעשות משהו) אפתיה, חוסר אונים, דחיפות ואומללות.
התנהגויות אפשריות במשבר:
פחד קיצוני
1.
חרדה שהיא בלתי מציאותית, מגבילה מאוד, ולעתים
פאניקה ותחושת קץ העולם.
2.
דיכאון חוסר אונים, חוסר תקווה, לעתים עד פגיעה
עצמית.
3.
מאניה – לפעמים לא בעוצמתה ה"פסיכיאטרית" אלא
התנהגות של התרוממות נפש מוגזמת, פטפוט בלתי פוסק,
פעילות יתר, אופטימיות יתר, ראוותנית, לקיחת סיכונים,
שיפוט פגוע. אדם כזה עלול להתיש עצמו פיזית לפעמים
אפילו עד מוות.
4.
כעס, תלונות וטענות, זעם על כל העולם, התקפי זעם
עד פגיעה פיזית באנשים או ברכוש.
5.
בילבול החל מנטייה לשכחנות ועד חוסר יכולת
מוחלט לתפקד.
6.
ניתוק רגשי לכאורה היעדר כל תגובה רגשית, המשך
התנהגות כאילו אוטומטית. תיתכן הופעת התנהגות שהיא שונה
באופן קיצוני מההתנהגות קודם למשבר. לפעמים מלווה
בתופעות גופניות, מיחושים, ובמצבים קיצוניים אפילו
שיתוק או עיוורון על רקע פסיכוגני.
7.
אובדן בוחן מציאות פגיעה ביכולת להבין את
המציאות, להבדיל בין מחשבות ועובדות, בין דימיון
למציאות ועוד.
8.
המושג "התערבות במשבר" מתיחס לכניסה אל סיטואצית החיים
של האדם במשבר, אל תוך משפחתו, לפעמים גם סביבתו
החברתית או המקצועית. בעשותנו זאת אנו מקווים שנוכל
לסייע לו להפעיל את אותם מוקדי תמיכה סביבתית על מנת
להקטין את תחושת חוסר התקווה שהיא כל כך אופיינית
למשבר. ההתערבות במשבר היא התנהגות ספונטנית, שאינה
מוגבלת למטפלים מקצועיים בלבד. זהו הניסיון שלנו למנוע
סבל מן הזולת. ואולם, המשבר עצמו אינו בהכרח אבן נגף,
אלא הוא חלק ממסלול החיים. קודם למשבר היה מבוי סתום,
והמשבר עצמו הוא הקידוח בסלע שנועד לפלס דרך חדשה.
המסייע לאדם במשבר, נתון גם הוא בסכנה, שייסחף אחר
עוצמות המשבר ויושפע מהן. לכן, כדאי לו להישמר מריצה
מבוהלת אחר התנודות הרגשיות של האדם הסובל ומצד שני,
הוא אינו יכול לעצור את התנודות הללו אלא לסייע למתן
אותן בלבד. כמו מטוטלת של שעון התנודה אינה יכולה
לחרוג ממסגרת העץ שלו, או ממסגרת החיים. כל הרגשות
המטלטלים מתרחשים בתוך מסגרת החיים, והם חלק מהם.
ההתערבות הנכונה אינה השתלטות על רגשותיו הסוערים של
האדם אלא ליווי שלהם. מטרתה לסייע לקודח למצוא נתיב
משלו.
התערבות במשבר כפי שכבר ציינתי, היא בחלקה צורך שלנו
כבני אדם. אסור לנו לשכוח את זכויותיו של האדם במשבר.
הוא זכאי לבקש שנניח לו לנפשו, ובמקרים אלו יש לודא
שאין סכנה ואז לסגת, תוך השארת הדלת פתוחה. פעמים
אחרות יקום וידרוש את נוכחותנו לצידו. המסייע במשבר
זקוק לגמישות רבה, שכן כל אדם מתאבל ומתמודד בדרכו
הייחודית.
להתערבות במשבר שתי מטרות:
הפחתת ההצפה הרגשית והסבל, בכדי למנוע טראומה,
במידת האפשר.
1.
חיזוק האדם במשבר כך שיוכל לא רק לפתור את
הבעיות בהווה, אלא אף להתמודד טוב יותר עם קשיים
עתידיים, על ידי התפתחות של מנגנוני התמודדות טובים
יותר, והגדלת ההסתגלות.
2.
כיצד לעשות סדר בתחושת הבלאגן?
מתערב הנפגש עם אדם או קבוצה במשבר חייב לסדר לעצמו את
כל המידע אליו הוא נחשף באופן שיאפשר לו להמשיך ולפעול
ביעילות. מומלץ לנסות ולארגן את האינפורמציה על פי
השאלות המנחות הבאות:
מה מטריד את האדם כעת?
1.
מדוע הוא פונה לעזרה דווקא בעיתוי זה (או, מדוע
הוא נכנס למשבר דווקא בעיתוי זה)?
2.
איזו מבין כל הבעיות שמולי היא זו המחייבת את
התייחסותי המיידית?
3.
איזו בעיה תגרום את הנזק המשמעותי ביותר אם לא
אתייחס אליה כעת?
4.
איזו בעיה יש לפתור בטרם ניתן יהיה לפתור את כל
הבעיות האחרות? (למשל תנאים פיזיים, מגורים)
5.
אילו מהבעיות ניתן לפתור באופן מיידי?
6.
אילו משאבים נחוצים כרגע יש לרשותי ולרשות האדם
בו אני מטפל?
7.
אילו משתנים עלולים לסכל את התערבותי ואת פתרון
הבעיות?
8.
כיצד אוכל להעביר את הסיוע המירבי בזמן הקצר
ביותר האפשרי?
9.
לאן לגשת קודם?
במפגש עם משבר מיידיות היא חיונית. על המתערב להפחית
חרדה, למנוע התפרקות (דיסאורגניזציה), ולודא שהפונה
אינו פוגע בעצמו. הערכה ותוספת אינפורמציה מגיעות רק
אחרי שהדברים הראשונים נעשו. שאלות ישירות הן היעילות
ביותר. "איך אתה מרגיש?" "מה מצער/מרגיז/מיאש אותך?",
"מה קרה ביום/ימים/שבועות אחרונים שהביא אותך למצב
הנוכחי?" יש לשאול מהם הפחדים שיש לאדם, והאם הוא מרגיש
שעלול לפגוע בעצמו או באחרים. יש לשים לב הן לדבריו של
הפונה, אבל בו בזמן גם להתנהגותו משום ששפת גוף מגלה
יותר אינפורמציה ממילים לפעמים.
כיצד להתנהג?
על המתערב למלא מספר תפקידים בכדי לסייע לפונה. עליו
להיות רגוע ומרגיע, יציב אך עם זאת חם ואנושי. תמיד
עליו להיות קשוב ואמפתי. תומך, מוכן להושיט יד לעזרה
רגשית ולפעמים אפילו גופנית. לאדם במשבר יש בדרך כלל
צורך עז להיפתח למישהו, אם הוא יחווה אותו כנגיש. כדאי
להשתמש בשאלות פתוחות מהן ניתן לאסוף מידע רב. האדם
במשבר זקוק שיסיטו אותו מהתנהגות שאינה מסתגלת, ויכוונו
אותו לדרכים מתאימות יותר. הוא זקוק לסיוע לזהות את
רגשותיו ולשתף בהם את הזולת. על המתערב לשמור את נר
התקווה למען כל הצדדים. גם אם אינו רואה כעת פתרון
באופק עליו לשמור על האופטימיות שפיתרון כזה יצוץ
בוודאי בעתיד. מאוד חשוב שהמתערב לא יראה את הפונה
כמישהו "חולה" נכה או מוגבל. תמיד יש לזכור שמדובר במצב
זמני, חולף, המערב רגשות מאוד אינטנסיביים אצל אדם רגיל
ושבאופן זמני יכולתו למצוא פתרונות היא מוגבלת. חשוב
מאד לזכור כי בהקדם האפשרי יש לאפשר לאדם לחזור ולמצוא
את פתרונותיו שלו.
הנחיות בסיסיות למפגש ראשוני במצב החריף: (איך לעשות?)
נסה להרגיע את הפונה. הפחתת חרדה תמנע התפרקות
נוספת שלו.
1.
במידת האפשר יש להרחיק מגורם הסטרס, להרחיק
אנשים או חפצים מטרידים ולאפשר לפונה להתרווח.
2.
יש ליצור סביבה פיזית נעימה יותר חום, מקלט,
מזון, לבוש, שתייה חמה שיחות טלפון.
3.
אוריינטציה יש לחזור ולספק מידע על המתרחש
(במידת הצורך) היכן אנו, מה קרה, מה אנו עושים בעניינך,
מבלי להבטיח הבטחות שאינן מציאותיות. ענה על בקשות
למידע כפי יכולתך. אל תתעסק בספקולציות או שמועות.
4.
אל תיכנס לפאניקה, הישאר בטוח בעצמך והגיוני.
5.
בשלבים הראשונים אל תיכנס לויכוח עם המטופל, גם
אם הוא נשמע בלתי הגיוני – בשבילו תחושותיו הן
מציאותיות (מותר לספק בוחן מציאות אך אין להתווכח).
6.
שכנע את הפונה לשבת בשקט, להתרווח אם הוא יכול,
ולתאר לך את מצוקתו.
7.
במידת האפשר צור קשר עם אנשים קרובים ודאג
שיובאו. בעת האינטרקציה עימם יש לאבחן האם מישהו מהם
מחריף את המשבר בפני עצמו, ובעדינות ליצור הפרדה בינו
לבין הפונה.
8.
מאוד חשוב להתייחס אל המצב כאל משהו זמני
שיחלוף, ולא להתייחס אל האדם כאל חולה קשה או נכה בעל
עתיד עגום.
9.
אפשר לפונה לדבר חופשי על כל העולה על דעתו.
"ונטילציה" (איוורור מחשבות ורגשות בחופשיות) יכולה
להיות מאוד משחררת.
10.
המעט להיכנס לדבריו ככל האפשר.
11.
שאל שאלות אולם אל תגזים. יש פונים שממעטים לדבר,
ויש מתערבים המרגישים צורך למלא את השתיקה בשאלות.
להרבה אנשים קשה עם מצב של שתיקה. למד לתת לה את מקומה,
ועם הזמן תוכל אף להעריך את חשיבותה.
12.
רק לאחר שסיים את סיפורו חזור להתחלה ובקש פרטים
נוספים.
13.
נסה להבנות את הדברים עבורו. תחושת הבלבול והכאוס
מקשות על גיוס משאביו הנפשיים. ההבניה נעשית בין השאר
על ידי כך שמדי פעם המתערב חוזר ומסכם במילותיו שלו את
מה שנאמר לו, בצורה ברורה אך אמפטית מנסה לארגן את
הסיפור לרצף בעל הגיון ומשמעות.
14.
לאחר השלב הראשוני מאוד שוחח עם קרובים והשג מידע
נוסף.
15.
ברר אם אותו אדם היה בטיפול. אם כן, צור קשר עם
המטפל שלו ויידע אותו על המשבר.
16.
במצבים המערבים יותר מאדם אחד, בעיקר במצבי משבר
משפחתיים יש לקבוע מיד חוק שלפיו אין מדברים כמה אנשים
בו זמנית. לאחר שקבעת חוק זה דאג שיישמר.
17.
כאשר אנו ניגשים למשבר המערב יותר מאדם אחד רצוי להתקרב
בצוות, כאשר לכל אחד מחברי הצוות מוגדר תפקיד משלו. בין
החברים צריכה להיות הבנה ותקשורת מילולית ובלתי
מילולית, כמו גם הכנה מראש לסיטואציות שונות. למשל כאשר
נוצר עימות בין שניים מהפונים מומלץ להרחיקם לשני חדרים
נפרדים מיידית.
במצבי משבר בהם מעורבת אלימות פיזית החוקים הם שונים.
אין לאפשר ביטוי כעס מילולי ממושך ומלבה. חשוב שהמתערב
ייתפס כדמות סמכות. עליו לפנות באופן ישיר וברור,
להבהיר שהוא הגיע על מנת לפתור את הבעיה, ולהיות ער
לסימנים שהוא עלול להיפגע. יש להציע לאדם כמה פתרונות
מיידיים אפשריים, ולתת לו להחליט ביניהם על מנת לשמר את
תחושת האוטונומיה שלו.
מודלים של ההתערבות במשבר:
המודל של נירה כפיר:
מתן מידע:
1.
על הארוע
על מצבו של האדם הסבר על תחושותיו הגופניות,
רגשותיו, מחשבותיו
מתן מידעעל שרותי עזרה ושרותים כללים
תמיכה תמיכה בכל צורותיה היא קשר. דרך להגיד
"אני כאן, אינך לבד". מבדילים בין 3 סוגים של תמיכה:
2.
תמיכה מעשית פעילות יומיומית, לפעמים מתן
שרותים סיעודיים, דאגה לאספקת מזון, יציאה לטיול,
תרופות ועוד. סידורים ביורוקרטים, וככלל תיווך בין
האדם במשבר לבין העולם.
יכה רוחנית אנשים במשבר זקוקים לסוגים שוניםת
של תמיכה רוחנית. יש מי שאהבה היא זו המפיחה בו רוח
חיים, ויש מי שזקוק לאמונה דתית, לתחושה שהוא נחוץ, או
להרגשה שהוא מבין. תמיכה רוחנית ניתן להשיג גם מרב,
ספר, רופא או סיוע לאנשים אחרים. כל דרך שבה האדם מרגיש
שהוא אינו הולך בה לבד נישהו כבר היה שם, עבר זאת, מצא
מוצא. אנשים שנמצאים לידו מבלי להיות שיפוטיים, אנשים
המסייעים לו למצוא משמעות במה שעובר עליו.
תמיכה על ידי מעורבות הכוונה כאן לתמיכה
פסיבית, נוכחות והתמדה בכל מצב, גם כשאינך מרגיש
משמעותי. תמיכה זו עונה על הצורך שלא להרגיש לבד,
להמשיך ולהיות שייך לעולם. האדם במשבר כמעט תמיד אינו
מסוגל להכיר תודה, לפעמים מתיחס אל העזרה שהוא מקבל כאל
מובנת מאליה, ולפעמים נראה שאינו מבחין בה כלל. גם
כשאינך מרגיש שאתה מביא תועלת כלשהיא אתה הוא חלק
מהמערכת שתסייע לו לצאת מהמשבר, בדיוק כמו השמש שזורחת
מידי יום ויופיים של גלי הים.
מציאת אלטרנטיבות מיידיות ומעשיות. מתערבים רבים
יודעים שבעת משבר כל רצונו של האדם הוא אחד: לחזור למצב
שטרם המשבר. זה מאוד מייאש עבור המתערבים משום שזה בדרך
כלל אינו אפשרי. לפעמים גם המתערב נקלע לאותו מלכוד
הפתרון הוא רק בהחזרת גלגלי השעון אחורה. ובכן, בזמן
משבר אין כנראה פתרונות להציע אלא רק אפשרויות,
אלטרנטיבות, צעדים קטנים בראשיתה של דרך ארוכה. המתערב
מטיל על הנעזר מטלות קטנות, כאלו שיחזירו את תחושת
החיים ואת תחושת השליטה והסדר. ההצעות לשינוי ההתנהגות
מתפרסות לשלושה תחומים:
התנהגות גופנית במשבר מתערבבות התחושות הנפשיות
בתחושות הגופניות, והתייחסות את בגוף מביאה גם בעקבותיה
שינוי בתחושה הנפשית. יש הדוגלים בהתווית סדר יום,
פעילויות שיש לבצע, הרגלי אכילה, מנוחה ושינה. לפעמים
כדאי להמליץ על פעילות גופנית כמו הליכה, ואפילו ליווי
בעת יציאה לצעדה בפעמים הראשונות.
התנהגות חברתית ההנחיה יכולה גם לכלול הוראות
להתנהגות חברתית מסוימת, סדר יום שכולל למשל הקדשת זמן
לאינטראקציה חברתית כלשהי.
התנהגות נפשית בעת המשבר יש פגיעה ביכולות
שכליות: ריכוז, הבחנה בין עיקר וטפל וזיכרון. היכולת
להחליט החלטות נפגעת ולפעמים יש צורך לקחת החלטות קטנות
עבור האדם במצוקה.
3.
כל אלו היו אפשרויות ישירות ומיידיות להקלה ולהענקת
תחושת שליטה בעת משבר. אפשרויות אלו, כשהן נעשות בליווי
ובתמיכה עונות על הצורך בהקלה מיידית של לחצים גופניים,
של בידוד חברתי ושל מצוקה נפשית שכרוכה בדיכאון, צער
וחוסר תקווה. אין בכוחן משום תחליף לאהוב שאבד, אבל על
ידי ביצוען מתקדם האדם צעד אחד הלאה מהבור של הכאב
והמוות, ומתקרב אל החיים. כאשר חוזרת הפעילות המנטלית
מתחיל האדם להיות פעיל בריפוי של עצמו, והוא מתחיל
להוביל את התהליך.
להתערבות במשבר חמישה שלבים (מה לעשות?):
מיידיות הפחתת מתח, מניעת התפרקות, אבטחה כנגד
פגיעה עצמית.
1.
שליטה היות והאדם במשבר עלול להיות בלא שליטה
על חייו על המתערב לקחת שליטה על המתרחש. אין הכוונה
לשליטה פיזית, אלא לנחישות והכוונה. לפעמים די בנוכחותו
הפסיבית של המתערב לספק זאת. הכוונה לעזור על ידי
הבניה, יצירת סדר בכאוס.
2.
הערכה בשלב זה איסוף האינפורמציה נעשית עד
שניתן למתערב לענות על השאלות שתוארו, אלו שנועדו
להשליט סדר בבלאגן.
3.
Disposition כאן המטרה היא להתחיל בפתרון
הבעיות. להחזיר התנהגות מסתגלת, למצוא דרכים לביטוי
הרגשות, לגייס מנגנוני התמודדות ומשאבים פנימיים או
חיצוניים. כאן מתנהל משא ומתן של הצעת פתרונות, הערכתן,
ולבסוף בחירת במספר אפשרויות עם החלטה טנטטיבית כיצד
להתקדם. כדאי לעסוק בתכנון מפורט, כולל העלאת מכשולים
אפשריים והתכוננות לקראתם. ניתן להיעזר במשחק, משחק
תפקידים ו"חזרות" על מנת לחזק את הלקוח ולהבטיח הצלחה
בדרכי הפעולה שנבחרו.
4.
הפנייה בעת הצורך, הפנייה לגורמים מקצועיים
בבריאות הנפש, טיפול גופני, גורמים חוקיים, שרותי
רווחה, גורמי חינוך ועוד.
5.
עד מתי תימשך ההתערבות במשבר?
עקרונית יש להמשיך בה עד להשגת שיווי משקל בחיי הפונה.
כאשר חוזר לרמת תפקוד לפחות כמו זו שקדמה למשבר: עובד,
מתפקד, מקדיש זמן לבני משפחתו, מסוגל להינות מהחיים. יש
להתכונן לקראת סיום זה כבר מההתחלה, ולידע את המטופל
לגביו. בשלבים המאוחרים יותר ניתן לעשות הכנה לקראת
הפרידה על ידי סקירה של הדברים שקרו, שיחה על היכולות
החדשות לפתרון בעיות שהושגו במהלך התקופה, ניסיון להבין
מדוע התפתח המשבר כפי שהתפתח, והתכוננות לקראת מאורעות
סטרסורים בעתיד. אחת המסקנות החשובות היא שהלקוח ילמד
לפנות לעזרה עוד בטרם נעשו בעיותיו גדולות מכפי כוחו.
גם פניה לעזרה היא יכולת לפתרון בעיות.
שאלות שעלי לשאול את עצמי כמתערב
האם אני יכול לעמוד פיזית ורגשית בסוג כזה של
התערבות?
1.
האם קשיים שלי עם עצמי, דעות קדומות או מטען
קודם מפריעים לאפקטיביות שלי? דוגמה בולטת לכך היא כאשר
במקרי התעללות בילדים או בני זוג קשה לראות את המשבר
והמצוקה שמאחורי התנהגותו של המתעלל.
2.
האם שלומי הגופני בסכנה? האם אני רגיש צורך
לגייס אנשי צוות נוספים על מנת להרגיש בטוח?
3.
באם עובדים בצוות האם אני מרגיש שהתקשורת
בינינו טובה, האם תפקידינו מוגדרים לשביעות רצוני?
4.
אי בהירות בכל אחת משאלות אלו מקטינה את יעילותינו
כמתערבים, ומצריכה התייחסות. אין אלו שאלות שניתן לעבור
עליהן לסדר היום. התלבטות וחוסר בהירות בהן עלולים אף
להחריף את מצבו של הלקוח שלנו, ולהוות בפני עצמם סיבה
למשבר נוסף.
מודל התערבות במשבר (כפי שהועבר למזכירות):
יצירת או שימור התנאים לטיפול במשבר:
שמירה על קשר טלפוני או פנים אל פנים
יצירת קשר של אמון
הבנה וקבלה של תפקידי עוזר ונעזר
1.
הערכת מצב המשבר:
זיהוי הבעיה
הערכת חומרתה הערכת סיכון אובדני, הערכת סיכון
לאלימות בין בני המשפחה, הערכת צורך ו/או דחיפות באיש
מקצוע.
סימון הגורמים המשפיעים עליה
2.
אינטגרציית האפקט המטפל עוזר ללקוח לזהות ולבטא
את רגשותיו ותגובותיו למשבר:
שיקוף הרגשות שמביע הקליינט
קבלתם כרגשות לגיטימיים ואנושיים
3.
פתרון בעיות (problem solving):
הבהרת מצב המשבר
זיהוי מטרות
אקספלורציה של פעולות אפשריות, שקילת יעילות
המטפל והקליינט עובדים יחדיו על מנת לגבש דרכי
אפשריותפתרו
גיבוש החלטות טנטטיביות כיצד להתקדם
4.
הערות למודל: לכל אורך המפגש יש להימנע מלזרוק הצעות קסם
לפתרון, ויש להיזהר שלא לכפות על הלקוח את הפתרונות שהן
מעולמו של המתנדב.
חלקם של המתנדבים כולל בירור את השלבים הראשון והשני.
לפעמים תוצאות ההערכה מחייבות הפניה לגורמים מסייעים
נוספים פסיכיאטר, פסיכולוג ועוד. לעתים קרובות
המתנדבים מעורבים גם בשלבים השלישי והרביעי.
הנחות יסוד בעת משבר
הנחות יסוד הן דרך לדבר על טיפול בעת משבר מבלי
להיכנס למגוון הרחב של טכניקות שקיים. הנחות היסוד
קובעות את הצלחת הטיפול לא פחות מאשר שיטת הטיפול
שנבחרה. לכולנו הנחות יסוד אשר קובעות את ההתנהגות
שלנו, הרגשות, המחשבות והתפיסות. הנחות יסוד אלו מקורן
בנו, כתוצאה של אישיות, היסטורית חיים, חינוך ועוד.
הנחת יסוד היא בעצם התשובה לשאלה "מה הניח אותו אדם
שגרם לו לחשוב, להרגיש, או לפעול ככה?" הנחות יכולות
להיות מודעות, או לא מודעות, ובכל מקרה הן מעצבות את
הפירוש שנותן אדם לאירוע, את תחושותיו ואת תגובותיו.
דוגמאות להנחות כאלו הן: אנשים כולם רעים, אם לא ניזהר
החמור מכל יתרחש, או להפך: אני אוהב ונאהב. להנחות יש
דמיון לאמונה משום שהן נחווית כה אמיתיות ועצם האמונה
בהן מספקת הוכחות לאמיתותן.
דוגמה נאה להנחת יסוד היא ההנחה שהייתה רווחת בימי
קולומבוס לגבי מבנה העולם: העולם הוא שטוח. עדויות
שסותרות הנחה זו נעלמו מן העין (כמו העובדה שהתורן הוא
האחרון להיעלם בספינה מתרחקת) ובכך ניתן לראות כיצד
הנחת יסוד משפיעה על יכולת התפיסה. מאידך, כאשר התברר
שהעולם הוא עגול נפתחו אפשרויות חדשות בפני הנוסעים: על
מנת להגיע למערב ניתן כיום לנסוע גם מזרחה.
דוגמה זו מדגימה כיצד הנחות יסוד משפיעות על תפיסה,
רגשות, ומציאת פתרונות. הנחות יסוד ניתנות לשינוי, ויחד
עימם גם ההתמודדות של הפרט עם העולם. זה מסביר לנו מדוע
אירוע שמתקבל בקלות יחסית על ידי אדם אחד יוצר משבר
עמוק בחייו של אחר.
בהתערבות במשבר, יותר משיש חשיבות להנחות היסוד של
הלקוח, יש חשיבות על להנחות היסוד של המתערב. ספרות
העוסקת בהתערבות במשבר מקדישה חלק נכבד להנחות יסוד,
ומבקשת מכל מתערב לבדוק עם עצמו מה הן הנחות היסוד שלו.
נפרט כעת את ההנחות הללו:
לפציינט משאבים לטפל בעצמו לבד. לאחר שהמשבר
נפתר אפשר לעודד את האדם לחזור ולהסתמך על משאביו שלו.
אין להסיק מכך שלאדם יש הכל כוחות, ידע, מיומנות,
קשרים. המשמעות היא שיש לו את היכולת להשיג את כל אלו
אם יבחר בכך. לאחר המצב המשברי נפתחת לרוב אפשרות להשיג
מצב שיווי משקל "גבוה" יותר מאשר קודם, תודות לשינוי
בהנחות היסוד.
1.
ההתערבות במשבר עובדת משום שהיא הרבה האזנה
לרצונותיו של הקליינט, התגייסות לבקשתו לעזרה במצב בו
הוא חש תקוע, הקשבה לצורך שלו לדבר. אין כאן התקרבות
ממקום של צורך "לעשות בשבילו", לטפל בו, לתקן את
המקולקל בו. אין המתערב אמור לפתור את כל הבעיות שהוא
רואה, ולרוב יש כאלו, אלא רק את אלו שמבקש ממנו
הקליינט. אין צורך "להניע" את הקליינט בכיוון מסוים,
אלא אם כן ישנה סכנה.
2.
רבים מגיעים בתחושה ש"משהו צריך לשנות,פוני
לתקן". העזרה הטובה ביותר שניתן להגיש להם היא יכולת
ההשלמה עם כך שתחושות מסוימות הן חלק מהרפרטואר האנושי
דילמה, אובדן, חוסר משמעות ועוד. המקום להילחם להביא
לשינוי יש לסייע להשלמה.
3.
למשבר אין סיבה, יש לו טריגר. סיבה היא תהליך
פיזיקלי כמו פגיעת כדור בכדור, אשר בתנאים דומים תפיק
תמיד את אותה תוצאה. המשבר היא תגובה איניבידואלית
לטריגר מסוים, כאשר אופי התגובה הוא תלוי במערכת
הפנימית של כל אדם, או במילים אחרות במערכת הנחות
היסוד שלו. אנשים רבים מגיבים להצטברות סטרס בניסיון
לשנות את הגורם, ומשבר נוצר כאשר מגיבים בלעשות יותר
מאותו דבר, יותר מהר או יותר חזק. יחד עם המשבר באה
חוסר היכולת לראות שיש דברים שאפשר לעשות אחרת. במשבר
אין טעם להפניית כל הכוחות לשינוי הטריגר (משום שלרוב
לא ניתן לעשות זאת) אלא לארגן את ההנחות הפנימיות
ההבנה, הפירוש והתגובה לאותו טריגר. כאשר יוצאים מנקודת
הנחה שאין "סיבה" למשבר הפוקוס עובר מניסיון להבין למה
זה קרה, ל"מה זה עורר".
4.
אנשים במשבר נוטים להתמקד בעבר. המתערב צריך
לזכור שהעבר עליו הוא שומע אינו העבר האמיתי, אלא העבר
כפי שהוא משתקף כרגע בעיניו של הפונה. יש להתייחס לעבר
רק כקול נסתר אשר מספר לנו על ההווה של הפונה, ולא כאל
אמת היסטורית. המצב הנוכחי אינו תוצאה של העבר אלא של
הפרשנות שניתנת לו. המשבר הוא בעצם התעסקות בהווה:
ניסיון מיידי לטפל באיום מיידי.
5.
יש צורך בבחירה, ובהתחייבות. כאשר במהלך התערבות
משבר אדם מגלה משהו על הנחות היסוד שלו ומנסה לשנותם,
אין בכך די. יש צורך במחויבות שלו לדבוק בהנחות החדשות,
ולנסות להיצמד אליהן גם כאשר הוא נוטה ל"התדרדר"
להנחותיו הקודמות.
6.
אחריות אנו אחראים על כל רגשותינו, תגובותינו,
תחושותינו ומעשינו. אין מדובר באחריות מכיוון של שיפוט:
אחראי = טוב, לא אחראי = רע, אלא במשמעות של בעלות,
ownership. אדם אחראי גם על הנחות היסוד שלו, כמו גם על
נכונותו לשנותם.
7.
התגובה לאונס:
בשלב הראשון פגיעה ברצף החיים. פחד, שוק, השפלה, כעס,
אשמה. הפרעה באכילה ובשינה, תגובתיות יתר לרעשים או
לאנשים. הנפגעת בד"כ מנסה לדחוק מראשה כל מחשבות על
הארוע, ומשתדלת לחזור לשיגרה.
בשלב השני: שלב ההתארגנות, בדרך כלל התכנסות, שינוי
מקום מגורים, שינוי באורח החיים. סיוטי לילה המחיים
מחדש את הארוע, ותוך כדי כל אלו מתפתחת ההסתגלות
ההתערבות המיידית:
ביטוי הפחד
1.
מציאת דרכים במציאות שיגבירו תחושתה שהיא יכולה להגן
על עצמה.
2.
העברת השליטה על חייה לידיה, יש לתת לה להחליט החלטות
(על פניה למשטרה למשל)
3.
מודל להתערבות באבל:
המטפל אמור לסיע למטופל להשיג את המטרות הפסיכולוגיות
הבאות:
לקבל את הכאב של האובד
1.
לסקור את מערכת היחסים עם הנפטר ולהכיר את גווני
הרגשות הקשורים בו.
2.
יכולת להביע תחושות צער ואובדן
3.
להגדיר נוסחה אפשרית למערכת היחסים העתידית עם
הנפטר.
4.
יכולת לדבר על תחושות האשמה, ומציאת אנשים בסביבה אשר
דרך מערכת היחסים עימם ניתן לתקן וליצור דרכי התנהגות
חדשות.