טיפול זוגי במצבי בגידה וצמיחה מתוך המשבר
הפתעה: רומן מחוץ לנישואין, אינו בהכרח המסמר האחרון בחיי הנישואין. נהפוך הוא, לעתים קרובות המשבר הנלווה לחשיפת בגידה יכול לטלטל את המערכת ולהוות "קרש קפיצה" לשיפור משמעותי באיכות חיי הנישואין. במאמר זה, ברצוני לתאר ולהסביר כיצד משבר שנראה כמו "סוף העולם" יכול להוות הזדמנות לעבודה על הקונפליקטים והרגשות שבני הזוג נהגו "לטאטא מתחת לשטיח". מהנסיון בתחום הטיפול הזוגי, ומהספרות המקצועית, ניתן לגלות שוב ושוב, שאנשים נדחפים לקיים רומנים מחוץ לנישואין מתוך מניעים רגשיים שונים. עבודה טיפולית המתמקדת בהבנת הרומן, והסיבות להיווצרותו פותחת פתח לחיזוק הקשר האינטימי בין בני זוג ומציאת אלטרנטיבות מוצלחות יותר לדפוסי התקשורת והיחסים.
יש לסייג את הדברים ולומר שאכן, יש מקרים בהם רומן מחוץ לנישואין מסתיים בגירושין, אך הרבה ממקרי הגירושין הללו הם מיותרים, ונובעים מחוסר ידיעה כיצד להתמודד נכון עם בגידה כך שמערכת הנישואין תישמר ותתקדם הלאה. אחוז קטן מהבגידות נובע מרצון עמוק לסיים את הקשר, ותחושה שהנישואין אכן הגיעו לקצם. במרבית המקרים אין זה כך, הבגידה נובעת ממצוקה, חסר, רגשות כעס, בדידות או תסכול אישי – ולא מיועדת דווקא לפרק את מסגרת הנישואין.
כיצד ניתן להבחין, מתי זו בגידה שמסמנת סוף ומתי זו התחלה חדשה? על שאלה זו ואחרות הנוגעות למשבר סביב בגידה, אנסה להשיב במאמר זה, המבוסס על נסיון קליני
וספרות תאורטית בתחום. הדוגמאות הן סינטזה של מקרים אופייניים, מעבודתי ומהספרות כאחד, ואין קשר בינן לבין דמויות במציאות.
סוגים של בגידות והמאפיינים שלהן:
אמילי בראון (מחברת הספר "דפוסים של בגידה") מבחינה בין 5 טיפוסים של בגידות, ומסווגת אותם לפי המטרה הלא מודעת שהניעה אותם:
רומן במטרה להימנע מקונפליקט – אופייני לזוגות הנשואים פחות מ 12 שנים, ונובע מתיסכול שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בקשר. גברים ונשים שחונכו להיות "ילדים טובים", לא לבטא כעס או ביקורת, לא לבוא בדרישות ולא להתעמת, צוברים מתח ותיסכול רב במהלך חיי הנישואין. המתח המצטבר מוצא את פורקנו ברומן, שמהווה גם אמצעי "לנקום" בפרטנר וגם להעלות על פני השטח את המתח והקונפליקטים הסמויים. המסר של הבוגד/ת במצבים אלו הוא "שים לב אלי!" והבגידה בעצם מיועדת "לחמם" את הקשר, כלומר, להביא את בן הזוג להתעורר, להתיחס, ולאפשר ביטוי של רגשות כמו כעס וצורך.
דליה ודוד היו זוג אהוב מאד על חבריהם. ביתם תמיד הקרין שלווה ונינוחות, מעולם לא נשמעו מריבות, וכל אחד מהם השקיע את מרצו בפיתוח קריירה מוצלחת. לכן, דוד נדהם כאשר גילה כי דליה מנהלת מזה עשרה חודשים רומן עם עמית ממקום עבודתה. כאשר הרומן התגלה, הגיעו לטיפול מבוהלים ומבולבלים. תגובתו האימפולסיבית של דוד היתה להגיש בקשה מיידית לגט, והמטפלת שכנעה אותו להמתין עד שיבררו את הסיבות למעשה של דליה, והזכירה לו כי תמיד יוכל להחליט על סיום הנישואין. (נקודה זו קריטית בטיפול המיידי ברומן שהתגלה, שכן צעדים כמו הליך גירושין מונעים את הזמן והמרחב הדרוש להפקת לקחים מהרומן והאפשרות לצמיחה ותיקון).
הפגישות הטיפוליות (שיתוארו בהמשך המאמר) איפשרו לפתוח מרחב חדש לגמרי בחייו של זוג שקט ומאופק זה – מרחב שבו יש קונפליקט, ויכוח, מריבות ורגשות שליליים – שעד כה טואטאו היטב וביעילות רבה מדי אל מתחת לשטיח.
1.
רומן במטרה להימנע מאינטימיות – אופייני לזוגות הנשואים פחות מ 6 שנים, ומתרחש אצל זוגות המרבים במריבות, ומתקשים – מתוך חרדה ונטיה להימנעות – להגיע למצבים של קירבה ואינטימיות. אנשים אשר חוששים מתלות, מקירבה גדולה מדי, מפתחים שיטות שונות לשמור מרחק. רומן מחוץ לנישואין הוא "פטנט " להימנעות מקירבה ומסייע לאדם לחוש פחות תלוי בבת זוגו. הוא מפזר את רגשות התלות והאינטימיות שלו על פני כמה דמויות וכך מרגיש בטוח יותר מפני קירבה, תלות ועזיבה.
בני ושלומית נשואים רק ארבע שנים, וכבר בשנה הראשונה שמעו השכנים את המריבות הקולניות שלהם, שהלכו והתגברו במיוחד עם לידת ביתם התינוקת. הרקע למריבות היה חוסר הסיפוק של שלומית מיחסי המין, אשר גרם להתרחקות והימנעות ממין ומכל סוג של קירבה גופנית. בני חשש לעורר את הנושא, כדי שלא לשמוע את הביקורת שלה על תפקודו כגבר. במקום זאת, פרק את תיסכולו בביקורת מתמדת על האמהות של שלומית, התלונן על אחזקת הבית והבישול שלה, עקץ אותה בכל הזדמנות והשתתף במריבות האינסופיות אשר עזרו להם להסיח את דעתם מהנושאים האמיתיים שמפריעים להם בחיי הנישואין. כשפגשה שלומית את דן, הוא נראה לה תומך ומבין, וקשוב לצרכיה, והיא כמעט שלא טרחה להסתיר את הרומן. הזעם על גילוי הרומן הגביר את המריבות ובני נקם בכך שקיים רומן חפוז עם סטודנטית שהכיר באוניברסיטה.
ההסלמה במעגל הקסמים מריבות-בגידה-נקמנות מתדלקת את הדפוס הבעייתי, והתיסכול בבית נותן תחושת "לגיטימציה" לבגידה. המאהב נתפס כאביר על סוס לבן, מבין, מתחשב, לעומת בן הזוג האנוכי. למעשה, רומן כזה פועל כמחסום בפני אינטימיות בשני הקשרים. ההתאהבות וההיסחפות אינה מאפשרת אינטימיות אמיתית ביחסים שמחוץ לנישואין, וכמובן מונעת קירבה, דיאלוג ואינטימיות בתוך חיי הנישואין. המירוץ אחר התאהבות סוחפת מהנה, מרגש וקל יותר מכניסה לעומק המחלוקת ובירור רגשות אמיתיים עם בן הזוג.
בטיפול זוגי, תנסה המטפלת לכוון את האנרגיה שהושקעה במריבות ובגידות לכיוון חיובי, ולגייס את בני הזוג לחשיפה של הרגשות החמים, הפגיעים, אשר מסתתרים מאחורי
ההתלהמות והקרבות. ההנחה העומדת מאחורי הטיפול היא שהצורך האמיתי הוא ביחסים אינטימיים של הקשבה, הבנה, קבלה הדדית. קשה מאד לבטא צורך זה, שכן הוא מציב את האדם במצב פגיע, ועל כן המריבות, כמו גם הבחירה ברומן מחוץ לנישואין הם מעין פתרון של פשרה, בו מקבלים קירבה גופנית וסיחרור רומנטי כתחליף לאינטימיות יומיומית מתמשכת.
במקרה של שני סוגי הבגידה הראשונים – אם יגיעו בני הזוג לטיפול זוגי ולא ימהרו לפרידה אימפולסיבית או מעשה נקם כלשהו – יש סיכוי רב ביותר לשיפור הזוגיות, לפתרון
קונפליקטים שטואטאו מתחת לשטיח ולחיזוק מערכת היחסים. לעומת זאת, שלושת הסוגים הבאים של בגידות, הינם יותר בעיתיים ויש סיכוי רב יותר שיסתיימו בגירושין.
2.
התמכרות למין מחוץ לנישואין – בגידות כאלו ניתן למצוא בכותרות העיתונים אך לא רק שם. התמכרות למין מוכרת כמעט ורק אצל גברים, והיא קשורה לבעיות אישיות של גבר, המרגיש צורך כפייתי לצבור עוד ועוד כיבושים מיניים ומכור לריגוש, לסכנה ולכל הכרוך בפלירט אסור. רומנים מסוג זה כרוכים בדרך כלל בהשפלה פומבית לרעיה ולמשפחה ויש להם פוטנציאל הרסני ביותר לבוגד ולסביבתו. ביל קלינטון יכול בהחלט להשתייך לקטגוריה זו, בסכנו את נישואיו ואת מישרתו הרמה של נשיא ארצות הברית עבור שעות ספורות של ריגוש מיני. זוגות הסובלים מדפוסי בגידה אלו מגיעים פחות לחדר הטיפול הזוגי, לעומת שני הסוגים הקודמים. אם יגיעו לטיפול, מומלץ במקרים כאלה טיפול אישי לבוגד, המתמקד בגמילה מההתמכרות.
3.
רומן "הקן הריק" – רומן נפוץ יותר אצל גברים, בנישואין בני 20 שנה ומעלה. זהו לרוב רומן ממושך, עם אשה אחת, והבוגד נקרע בין רגשות נאמנות למשפחה ולתפקידו כאב/בעל לבין הרצון להגשים משאלות ישנות, לחוות התרגשות נעורים מחודשים. לא אחת רומן כזה נילווה למשבר גיל החמישים וקשור ברגשות הזדקנות. רומן "הקן הריק" מתרחש לעתים קרובות אצל בני זוג אשר התחתנו בעיקר כדי להקים משפחה, והקשר ביניהם התמקד בתפקידם כהורים המגשימים את פנטזיית המשפחה המושלמת. עם התבגרות הילדים ויציאתם מהבית, נותרים ההורים עם זוגיות "ריקה" מתוכן, והיציאה לרומן מחוץ לנישואין ממלאת את החלל הרגשי והאינטימי שנוצר. עם זאת, המסירות הרבה למסגרת המשפחתית, יוצרת קונפליקט עז אצל הבוגד והוא נקרע בין נאמנותו לבית ולמשפחה, לבין הדחף לרומן המספק חוסרים רגשיים ומיניים. עבור האשה הנבגדת, רומן כזה פירושו משבר רגשי גדול ביותר ואבדן "הנכסים" בהם השקיעה את מיטב שנותיה.
כאשר בגידות כאלה מגיעות אל חדר הטיפולים, ניתן לראות את הבוגד רווי רגשות אשם ודואג לאשתו העומדת להינטש. משאלתו הסמויה היא כי המטפל יתמוך באשה וכך יאפשר לו לצאת מהנישואין עם פחות רגשות אשם ודאגה. לעומת זאת, האשה הנבגדת מגיעה לטיפול הזוגי עם תקווה להציל את נישואיה, ולעתים קרובות על המטפל לסייע לה להכיר בכך שאפסה התקווה. אשה נטושה בגיל 50-60 תזדקק לתמיכה וליווי של טיפול אישי, ו/או קבוצת תמיכה בכדי להתגבר עלהעלבון, החרדה והדכאון שמלווים משבר זה ולשקם את הדימוי העצמי שלה. כמובן שיש מקרים בהם הטיפול הזוגי מאפשר לגבר לעבד את הדילמה שלו ולבחור בסיום הרומן וחזרה למשפחתו, ואז מומלץ על טיפול זוגי שיסייע לשיקום חיי הנישואין שהתרוקנו ומציאת תכנים משותפים חדשים.
4.
רומן "כרטיס יציאה" שמאחוריו משאלה לגירושין וסיום הקשר – בגידה כזו עשויה להתרחש אצל זוגות טריים וותיקים, ואופיינית לאנשים החרדים להודות בכך שהם חיים בזוגיות ריקה מתוכן. הרומן הוא "כרטיס היציאה" מהקשר, והוא חוסך את העימות עם רגשות כשלון או נטישה. הבוגד הנבגדת משליכים את הגירושין על ההיסחפות הרגשית
וההתאהבות, ולא על הסיבות האמיתיות שחיסלו את הזוגיות.
שני הסוגים האחרונים של הרומנים מחוץ לנישואין הם בעלי סיכוי גבוה יותר לגירושין, ואילו שני הסוגים הראשונים, הם רומנים שיכולים להוות מנוף לפתרון משבר ושיפור בחיי
הנישואין. בעיית ההתמכרות למין קשה לטיפול, אמנם לרוב הזוג נותר נשוי (מסתבר שלנשים יכולת סלחנות גדולה) אולם הבעיות העמוקות של המכור למין משיגות רק פתרונות חלקיים והאשה, לעתים קרובות בתמיכת המשפחה והסביבה בוחרת בחיים של "עצימת עין" למעלליו של בן זוגה (ע"ע משפחת קלינטון, משפחת קנדי, ועוד מפורסמים יותר ופחות).
5.
ההתמודדות עם המשבר:
1. לספר או לא לספר? שיקולים בהחלטה על חשיפת רומן מחוץ לנישואין
מנסיון רב שנים של מטפלים וחוקרים בתחום הטיפול המשפחתי, עולה כי סודות הם אחד האלמנטים ההרסניים ביותר לחיי משפחה. סודות מובילים למתחים מורגשים ובלתי מוסברים, כלומר, הם מייצרים במשפחה תחושה כי משהו לא בסדר מבלי לדעת מה, ותחושה כזו, אם מתמשכת על פני שנים ודורות רבים, מצטברת לחוויה קשה של בושה, חשדנות, וקושי ליצור מערכות יחסים בריאות. ההחלטה לחשוף רומן הינה אישית וקשה ביותר, וחשוב לקחת בחשבון שיקולים רבים אך יש לזכור כי הסוד מייצר דינמיקה
הרסנית, של צבירת ריחוק, נושאים שאסור לגעת בהם, בלבול ותחושת חשדנות מתמשכת ללא פתרון וללא יכולת לגעת בבעיה האמיתית. ובכל זאת מתי עדיף שלא לחשוף את הסוד?
במקרה של אלימות במשפחה, כאשר הבוגדת הינה אשה מוכה או שיש סכנה כי בן הזוג הנבגד יגיב באלימות. במהלך מאבקי גירושין, חשיפה של בגידה יכולה להוביל ל"אלימות" מסוג אחר, זו המתרחשת בבתי הדין האזרחיים והרבניים, ולהגביר ללא צורך את הנזקים והכאבים שגורם תהליך זה ממילא. בגידה עשויה להשפיע על השופטים, ולפגוע בדיון על תשלומי מזונות או משמורת. כאשר נישואין מתפרקים, חשוב למקד את הדיון בשאלות הענייניות של הסדרי הגירושין, הצרכים של כל הצדדים ומציאת פשרה בוגרת.
כאשר בן הזוג של הבוגדת הוא אדם אשר אינו מסוגל לקיים יחסי מין, מסיבות כמו נכות או מחלה, וחשיפת הסוד תגרור כאב מיותר.
בשאר המקרים, כאשר מערכת היחסים תקינה פחות או יותר, במיוחד כאשר הזוג נמצא בתהליך טיפולי, או כאשר הבגידה והייעוץ מובילים את הזוג לתהליך גירושין, מוטב לחשוף את הסוד ולהתמודד עם האמיתות שמאחוריו. הנסיון הקליני והמחקרי מראה כי בכל בגידה יש רלוונטיות לשני בני הזוג ולמערכת היחסים ביניהם, היות והיא נוגעת לנושאים של אינטימיות ומיניות. עם זאת, יש מקרים בהם ניתן בטיפול הזוגי לעבד את הבגידה ומשמעויותיה, מבלי לחשוף אותה לצד הנבגד, למשל:
רות ומשה הינם זוג בשנות השישים לחייהם, שהגיעו למרפאה לטיפול זוגי ומיני, בשל קשיי תיפקוד מיני של משה. בשיחות האישיות עם המטפלת, חשפה רות זכרון ישן של רומן אחד ויחיד, שהתרחש לפני עשרים שנה, ובו חוותה מיניות ורוך שלא הכירה בחיי נישואיה. היא נוצרת בליבה זכרון זה, כפנינה יקרה, המנוגדת ליחסים שהכירה עם משה שהיו בלתי מספקים עבורה. בטיפול המיני, המטפלת מסייעת לרות להשתמש במידע שהיא זוכרת מהעבר, כדי לשפר את חיי המין והאינטימיות עם בעלה בהווה. רות לומדת להכיר, באמצעות הזכרון המתוק, את הצורך הרב שלה ברוך ומצליחה להעביר אותו למשה ולכוון אותו להתנהגות מינית שתהיה מתאימה לצרכיה, בניגוד להתנהגותו הרגילה שהיתה מכוונת אך ורק לסיפוק צרכיו שלו, ללא הבנה של צרכיה האמיתיים של אשתו.
מומחים אחרים בטיפול משפחתי טוענים כי אל למטפל לנקוט עמדה בנושא, וכי ההחלטה על חשיפת הסוד היא כולה בידי בעל הסוד. היות ומדובר במערכת שיקולים מורכבת של תועלת מול נזק, ההחלטה הינה סובייקטיבית ועליה להתבסס על הערכים, האינטרסים והמטרות של זה המנהל רומן מחוץ לנישואין. (Humphrey, 1987)
בהקשר זה יש להדגיש את פעולתו של הסוד, שהשפעתו בזוגיות היא עצומה. כל סוד, יוצר ריחוק והפרדה בין בני זוג. לעתים, הסוד האמיתי איננו דווקא הבגידה עצמה, אלא פרט מסויים, כמו זהותה של המאהבת, מקום ההתרחשות או משך הבגידה. בטיפול, חשוב להגיע לגרעין הסוד, הדבר שנושא את המשמעות הרגשית העיקרית. לעתים, גם פנטזיה על בגידה נושאת את המטען של סוד ממשי ויוצרת ריחוק וניכור, כמו במקרה של ז'נט:
ז'נט, לא התקשתה לחשוף רומן שניהלה, אבל הסוד האמיתי שהצפינה מפני בעלה היה פנטזיה רומנטית על מורה להתעמלות, אשר ז'נט חשה כי הוא אביר חלומותיה ורק אתו
תוכל להיות מאושרת. פתיחת הסוד הזה בטיפול הזוגי, איפשרה לגעת בפיצול הרגשי שהיא החזיקה בתוכה: הפיצול בין דמות הבעל האפרורי לעומת המורה הנערץ, הפריעו לה למצוא את הריגוש שבתוך חיי הנישואין וחיזקו את תחושתה שהאושר נמצא רק "מחוץ" לבית. בירור הפנטזיה איפשר "להחזיר פנימה" לזוגיות את הריגוש והפנטזיה שהוצאו החוצה ויוחסו למורה.
2. אחרי החשיפה – שלב ההלם, העלבון והזעם
מיד עם חשיפת העובדה כי התרחש רומן מחוץ לנישואין מתחיל משבר קשה, המלווה ברגשות עזים וסותרים. בלבול, אשמה, זעם, קנאה, אך גם התקרבות, חידוש האינטימיות והתעוררות מינית, רצון לסלוח מתחלף ברצון לנקום בבן הזוג או לעזוב אותו ועוד. במידה והבגידה נחשפת במהלך טיפול זוגי, המסגרת הטיפולית מסייעת להכיל את העוצמות הרגשיות ומונעת צעדים חפוזים ובלתי הפיכים. עוצמת הכאב, לעתים נראית בלתי נסבלת, וההרגשה כי העולם נחרב מעוררת דחף "לעשות משהו" כדי לעצור את הכאב. למרבה הצער, יש מקרים בהם הנבגד מאבד שליטה על רגשותיו ומגיע עד כדי מעשים אימפולסיבים החל מעזיבה וגט מהיר, ועד לאלימות ורצח. סיוע מיידי, של ידידים או אנשי מקצוע, יכול למנוע מעשים מסוכנים שכאלה ולספק לנבגד סביבה תומכת ומכילה. לעתים ניתן להשתמש זמנית גם בטיפול תרופתי.
בטיפול זוגי, שלב זה דורש מהמטפלת לספק סביבה תומכת לשני בני הזוג, ולעזור להם להתמודד עם מצב של אי ודאות, עם רגשות עזים וסותרים, מבלי לנקוט צעדים נמהרים. ככל שפוחתת עוצמת הרגשות, ניתן להתחיל לחשוב על הארוע, להכיר את בני הזוג ולקשר את משבר הבגידה עם ארועי עבר ומשפחות המקור של בני הזוג.
אצל דליה ודוד (שסיפורם הוזכר בתחילת המאמר), המשבר הוביל למציאות חדשה; מריבות, ויכוחים והטחת האשמות היו תופעה בלתי מוכרת עבור שניהם – לא בביתם, ולא בבית הוריהם. הפגישות הטיפוליות היו סוערות, דוד ביטא את כאבו וזעמו בקול רם, ודליה נעה בין התנצלות, התגוננות ורגשות אשם, לבין זעם נגדי מתוך תחושה שנדחפה לאקט הבגידה, מבלי להבין מדוע. היתה בה תחושה עמומה כי גם לדוד חלק באחריות לכך. הכרה זו תסייע בהמשך הטיפול ולמעשה תהיה המנוף העיקרי לשינוי, לאחר שסערת הרוחות תישוך.
3. בניה מחדש – עיבוד ובירור הסיבות למשבר
הסערה והעיסוק האובססיבי של הנבגד/ת בשאלות על הרומן, ביטוי הכאב, והעלבון, האשמה והבושה, הולכים ופוחתים בהדרגה. בדומה לתהליך של אבל, מתארים בני זוג שעברו משבר כזה רגעים של שלווה וחזרה לשיגרה, ולפתע, התעוררות של המחשבות, הזכרונות והכאב הנלווה לגילוי הבגידה. ואכן, ההשוואה לאבל אינה מופרכת, שכן עוצמת הכאב והתחושה שמשהו גדול נהרס, ואבד לעולמים, היא אמיתית ודומה בחריפותה לאבדן של אדם יקר. אבדן האמון, או התנפצות פנטזיית הזוגיות האידאלית, אבדן תחושת הביטחון או הפגיעה בדימוי העצמי- הם אובדנים פסיכולוגיים ממשיים ביותר. בשלב זה בטיפול, שהוא המרכזי והחשוב ביותר ליצירת שינוי, הפגישות הטיפוליות והשיחות שינהלו בני הזוג בבית, יספקו להם מרחב לברר:
מה הסיבות העמוקות שהניעו את היווצרות הרומן?
מה "המסר" שרוצה הבוגד/ת לבטא במעשה זה? האם זו קריאה לתשומת לב, האם זו נקמה מתוך כעס, האם זה ביטוי לעלבון או תחושת דחיה ועוד.. לכל בגידה המסר הייחודי לה, וחשוב לפענח את הצופן עד תומו.
מהם האמיתות הנוספות שנחשפות עם אקט הבגידה? לעתים קרובות גילוי של סוד אחד מוביל לפתיחת תיבת פנדורה משפחתית, ומסתבר שהסוד הוא תגובה לארועים אחרים שהתרחשו בסתר.
אילו תיסכולים נוספים קיימים אצל בני הזוג?
נושאים אישיים מההיסטוריה הפרטית של בני הזוג יעלו וניתן יהיה לבחון את השפעתם על חיי הזוג בכלל, והרומן מחוץ לנישואין בפרט.
המשך סיפורם של דליה ודוד: לאחר כמה שבועות של זעם, עלבון וכאב, של התנצלות ואשמה מצידה של דליה, והבטחה כי הרומן הסתיים, הצליח דוד להירגע מעט ולהקשיב לרגשותיה של דליה. הוא גילה לתדהמתו כי מזה שנתיים, מאד לידת בנם השני, היא חשה מלאת תיסכול, על העומס המוטל עליה ועל כך מניח כמובן מאליו כי היא מסתדרת עם תפקידיה כאם וכאשת קריירה. בכל פעם שניסתה לעורר דיון על התיסכול שלה, על לבטיה וצרכיה, הסתגר דוד בשתיקתו, ולא איפשר לקיים שיחה גלויה. בתחילת הקשר שלהם, דליה ניסתה יותר "להתדפק על דלתו" של דוד, להתווכח ולבטא את צרכיה הרגשיים, אולם במהלך 12 שנות הנישואין היא ויתרה ונכנעה להרגלים שהכירה גם מבית הוריה, של שתיקה מנומסת ואיפוק קריר. ברומן היא מצאה פורקן למתח ותיסכול, פיצוי על רגשות בדידות, ואולי גם "עונש" לדוד על ריחוקו והתעלמותו. אולם יותר מכל, היה הרומן פעמון אזעקה לשני בני הזוג, להתעורר ולטפל בנושאים כמו קבלת החלטות, שותפות, חלוקת אחריות ודרכי תקשורת שיאפשרו להתמודד עם ויכוח ומחלוקת. דפוס ההתמודדות ש"הוסכם" ביניהם, בחוזה לא כתוב, על פיו כל אחד נושא בנטל שלו ללא תלונות וללא הפגנת רגשות שלילים, הפך לחוזה בלתי אפשרי. נוצר צורך בשינוי אולם לשניהם לא היו הכלים לבטא זאת בדרך אחרת, במילים, ולכן דליה ביטאה באמצעות הרומן את הצורך הזוגי – שינוי באופן התקשורת ובחלוקת התפקידים.
כאשר הצליחו לדבר גם על עצמם כילדים להורים שתקנים שלא הורגלו לדבר על רגשות ולברר קונפליקטים, הופחת משא האשמה וניתן היה להרגיש אמפטיה וסלחנות רבה יותר לכאב שגרמו זה לזו.
4. מחילה והחלטות מעשיות להמשך
בירור מוצלח של השאלות בשלב הבניה מחדש, יאפשר החלמה הדרגתית מהזעם ואחרי ליבון השאלות הנוגעות לבגידה עצמה, תהיה תחושה של מרחב "נקי" בין בני הזוג, פתוח לשאלות חדשות, על הקשר בעבר ויעדים לעתיד.
דליה ודוד: הטיפול הזוגי שהכיל בשלב הראשון את הכאב של דוד, מאפשר כעת לשני בני הזוג להקשיב למסר הסמוי של הרומן: המשאלה לקיים קשר משמעותי, קרוב ומספק יותר והרתיעה מכך, הנובעת ממניעים אישיים ולא מודעים. אמנם, חלפו שנתיים עד שדוד חש כי הוא נותן אמון באשתו, ואולי אף יותר זמן עד שחש כי הוא סולח. וגם דליה, עברה תהליך ממושך עד שהתגברה על רגשות האשם, וסלחה לעצמה ולבן זוגה על שהזניחו את מערכת היחסים ביניהם. המחיר ששילמו היה כבד, ואין ספק ששניהם היו מעדיפים, בדיעבד, להתחיל את הטיפול הזוגי ואת שיקום הקשר לפני ה"החלקה" של דליה לרומן. אולם, מי יודע, ייתכן שללא הרומן לעולם לא היו משיגים את דרגת החברות והעומק השוררים ביחסיהם כיום ולא היו נדרשים ל"טיפול השורש" שביצעו במערכת היחסים שלהם.
הסימנים המעידים על היציאה מהמשבר והאפשרות לסיום הטיפול הזוגי (הנמשך לרוב בין שנה לשנתיים לפחות) הינם – ראשית – הפסקת העיסוק בבגידה, במשמעויותיה והשלכותיה מתוך תחושה של מיצוי הנושא וניקוי כל ה"מגירות" הקשורות בו. כאשר הזוג מתחיל להביא לפגישות נושאים אחרים מחייהם המשותפים, זהו סימן חיובי חשוב לחידוש הזרימה קדימה. עם התבססות דפוסי תקשורת חדשים וטובים, עם שינויים בדפוסים ההרסניים (כמו המנעות ממחלוקת או מריבות תכופות) ידווחו בני הזוג על שיפור באיכות החיים, האישית והזוגית. לעתים הדבר יתבטא אף בשינויים נוספים, בהורות, ביחס לקריירה ,או בניצול טוב יותר של שעות הפנאי.
ומה אם הרומן מסתיים בגירושין?
לא מעט מקרים, בהם אדם מקיים רומן מחוץ לנישואין מסתיימים בפרידה וגירושין. במקרה הטוב, הדבר מתבצע תוך כדי שיקול דעת רציני של שני הצדדים ומתוך הכרה כי כל
שאר האפשרויות נבדקו ונשללו. במקרה הגרוע, הפרידה מתרחשת כתגובה אימפולסיבית של הצד הנפגע, אשר מנתק קשר ללא מחשבה וללא שיקול דעת מספיק, או של הצד הבוגד, אשר חש כי אין סיכוי שיקבל מענה לצרכיו בתוך הנישואין וממהר לצלול לקשר חדש. כאשר זוג במשבר נמצא בטיפול, יש סיכוי רב יותר כי המסגרת הטיפולית תיתן להם מרחב לבירור כל ההיבטים של שאלת הגירושין בכלים רציונליים ולטובת המערכת המשפחתית כולה.
סיום טיפול במקרה של בגידה מסוג "הקן הריק" הוא תהליך כאוב וחשוב, שבו בוחנים שני בני הזוג את היתרונות והחסרונות של חייהם המשותפים, ושל האפשרויות העומדות
בפניהם לעתיד. שני בני הזוג נאלצים להתמודד עם אבדן של "פנטזיית המשפחה המושלמת" אשר טיפחו במשך שנים. ביטוי ישיר וגלוי של רגשות כעס, אכזבה ואבדן מאפשרים "ניקוי" השטח ופרידה מאורח חיים קודם, מהתפקיד והתדמית העומדים לעבור שינוי. אשה שנותרת ללא בן זוגה בשלב בו גם ילדיה עזבו את הבית, עומדת בפני אתגר רגשי גדול לבנות מחדש זהות שאינה מבוססת אך ורק על תפקידיה כאם ומטפלת לילדיה ולבעלה. אם היא גם הצד הנבגד, הכאב והעלבון גדולים, אולם יש באפשרותה לצלוח את המשבר ולפגוש את האלטרנטיבות העומדות בפניה. עם ההפחתה בעוצמת המשבר והכאב, נשים רבות מופתעות לגלות תחושת שיחרור ואפילו הנאה, מהחופש הרב הנופל בחלקן וההזדמנות לקחת שליטה מלאה על חייהן, אחרי שנים ארוכות בהן שמו עצמן במקום אחרון בסדר העדיפויות שלהן. מיתוס "המשפחה המושלמת" מתחלף בעצמאות, עוצמה והתפתחות אישית.
בגידות מטיפוס "כרטיס יציאה" מהוות מעין תירוץ לפרידה ואמצעי לטשטש את העובדה המכאיבה שהקשר הסתיים. תהליך הבירור הזוגי מאפשר חשיפת האמת אודות הקשר שהתרוקן רגשית והתעמתות לא רק עם רגשות ופחדים אלא גם עם פרידה ממשית. לכן, בבגידות אלו העיסוק האובססיבי והזעם של הצד הנבגד הוא חריף ביותר מכל שאר המקרים, שכן הוא מוצא עצמו לא רק נבגד אלא גם ננטש. לכן, חשוב שטיפול או גישור יספקו מסגרת להתמודדות עם השאלות המעשיות של גירושין, הכנת הילדים לתהליך, וגיבוש ערוצי תקשורת ושיתוף פעולה אחרי הפרידה.
רשימה ביבליוגרפית וקריאה מומלצת:
ספרות מקצועית:
ס.מינושין (1982) משפחות ותראפיה משפחתית, הוצ' רשפים.
of Infidelity and Their Treatment (1992) .Brown, E.Patterns
Relations Couple Therapy (196) ,Scharf & Scharf.Object
Couple Therapy (1968) ,Dicks,
Give and Take, Brunner Mazel (1986) ,Bozormenyi-Nagi.Between
ספרות יפה:
גו'אן אנדרסון (2002), שנה ליד הים, הוצ' מודן.
צרויה שלו (1997) חיי אהבה, הוצ' כתר.
דויד גרוסמן (1998) שתהיי לי הסכין, הספריה החדשה.